<h1>צידה לדרך מ"ב כ"א פ"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ועתה אכתוב הלכות ההנאות בדברי האסור ואתחיל בהלכות שחיטה וטרפות כי זה הבשר הוא מאכלנו הנהוג ונלוה לזה אכתוב דיני השחיטה והנלוה להם בע"ה. מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ישחוט ואח"כ יאכל שנאמר [דברים י"ב] וזבחת מבקרך ומצאנך. ונאמר [שם] בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. סמיך צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה. ובעוף הוא אומר [ויקרא י"ז] אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. דגים וחגבים אינם צריכין שחיטה אלא אסיפתם מתירתו. הרי הוא אומר [במדבר י"א] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן. ובחגבים הוא אומר [ישעיה ל"ג] אוסף החסיל. לפיכך אם מתו מאליהן מותרין ומותר לאכלם חיים. אסור לאכול מן השחיטה כל זמן שהיא מפרכסת עד שתצא נפשה שנאמר [ויקרא י"ט] לא תאכלו על הדם ואם אכל אינו לוקה. צריך לידע מי השוחט וכיצד ישחוט. ובאיזה דבר ישחוט. ובאיזה מקום מן הבהמה שוחטין וכמה שעור השחיטה. ומתי ישחטו ובאיזה מקום. ומה הם הדברים המפסידין השחיטה. מי השוחט. אי[ן] לאכול משחיטת נשים לכתחלה ואפי' הם זריזות. שחיטת חרש שאינו מדבר ושכור שנתבלבלה דעתו ושוטה וקטן שאינו יודע לאמן את ידיו פסולה ואם היה מומחה עומד עליהם שחיטתן כשרה ואין עושין כן לכתחלה. שחיטת כנעני ועבריין אוכל נבלות להכעיס ומחלל שבתות ומנסך יין לעבודת אלילים פסולה אפי' שחטו בפנינו בסכין יפה. מי ששחט והלך לדרכו ולא ידענו אם הוא יודע הלכות שחיטה שחיטתו כשרה. שהרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. אבל אם הוא לפנינו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה. כל הנמצא שחוט בשוק ישראל אפי' רובה כנענים מותר ובשוקי הכנענים אפי' רוב העיר ישראל אסור. עבריין לאחד מן העבירות בודקין לו הסכין ושחיטתו כשרה. נפלה הסכין ושחטה אפי' כדרכה פסולה שנאמר [דברים י"ב] וזבחת עד שיהא הזובח אדם. הפילה מידו או זרקה לנועצה בכותל ושחטה במקומה וכשעור כשרה. כיצד ישחוט מותח צואר הבהמה והסכין מלמעלה ויוליך ויביא עד שישחוט. נעץ סכין בכותל והיא מלמעלה וצואר מלמטה שחיטתו כשרה אבל צואר הבהמה מלמעלה שחיטתו פסולה כי שמא הכביד צוארה וישחוט בלא הולכה ובלא הובאה אבל בעוף אפילו צוארו מלמעלה כשרה. באי זה דבר ישחוט סכין שצדה אחת מגל וצדה השני יפה אם שחט בצד היפה שחיטתו כשרה. סכין שיש בה פגם לא ישחוט בה לכתחלה אפי' יכרוך על הפגימה בגד בד"א בחול אבל ביום טוב שאינו יכול לתקן הפגימה מותר לכרוך עליה בגד וישחוט בה. סכין שיש לה שני פיות אין שוחטין בה עד שתבדק משתי רוחותיה. בכל דבר תלוש שוחטין ואפי' קצר מאד ובלבד שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כראש האיזמל הקטן. ואם היה דבר תלוש וחברו לא ישחוט בו לכתחלה אם היה מחובר מתחלת בריאתו שחיטתו פסולה. סכין שפיה חלק ואינה חדה ואין בה פגם אפי' הוליך והביא כל היום כלו עד ששחט שחיטתו כשרה. בד"א בעוף אבל בבהמה אם הוליך והביא במיעוט האחרון של סימן ראשון כשיעור שהייה המפורש לפנים שחיטתו פסולה. סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש בה פגם ובהובאה תרגיש אם שחט בה דרך הולכה שחיטתו כשרה ואם בדרך הובאה שחיטתו פסולה והוא שתהיה הפגימה בראש הסכין. סכין שעולה ויורד כנחש או שמגעה כמגע ראש השבולת ואין בה פגם שוחטין בה לכתחלה. צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה ואחר שחיטה בחודה ובצדה ומוליך ומביא בצפרנו ובבשר אצבעו על כל אחד ואחד משלש רוחותיה לראות אם יצא בה פגם. ובדיקה זו צריכה שתעשה בישוב הדעת כדי שלא יקל בה. פגימה זו אין לה שעור למצוה מן המובחר. בדק הסכין לפני השחיטה ומצא בה פגם לאחר שחיטה ולא שבר בה עצם וכיוצא בו שחיטתו פסולה הילכך השוחט עופות רבות או בהמות רבות יבדוק הסכין בין כל אחד ואחד. ואם לא בדק עד האחרונה ונמצאת פגומה כל מה ששחט הוא נבלה. הרי שנאבדה הסכין ולא ידענו אם היה בה פגם או שבר בה דבר קשה או נפלה על חודה על דבר קשה ונפגמה שחיטתו כשרה. בד"א כשבדק לפני שחיטה אבל לא בדק לפני שחיטה שחיטתו פסולה. בד"א בשלא הכין לה נרתק לשומרה. אבל הכין לה נרתק לשומרה לשחיטה אפי' לא בדק לפני שחיטה (ונשברה) [ונאבדה] או שבר בה דבר קשה שחיטתו כשרה. חייב השוחט להראות הסכין להחכם אבל ברוב מקומות נהגו להעמיד אנשים ידועים בקיאים לשחוט ולבדוק ומחלו חכמים על כבודם ואין מביאים להם. ואפי' אדם הדיוט בביתו. השוחט בביתו אם אין חכם לפניו אין צריך להראותו ולחזור אחריו. ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה בד"א בשידע שהיתה מלובנת אבל לא ידע שחיטתו פסולה שמא יטה הסכין והצדדין שורפין ונוקבין. נהגו הטבחים לקנח הסכין בין שחיטה לשחיטה בשער הבהמה ומנהג יפה הוא. באי זה מקום מן הבהמה שוחטין. כל הצואר כשר לשחיטה שנאמר [ויקרא א'] ושחט מקום ששח חטהו. השוחט מצדי הצואר שחיטתו כשרה אפילו לא החזיר הסמנים אם ידע שחתכם קודם המפרקת אבל אם החזיר הסמנין אפי' שחט מן העורף שחיטתו כשרה. וכמה שיעור השחיטה. השחיטה המעולה צריך שיחתוך שני סמנים כלם בין בעוף בין בבהמה. ואם שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה וחיה שחיטתו כשרה. שחט בבהמה אחד כלו וחצי השני שחיטתו פסולה וצריך השוחט לבדוק הסמנין אחר השחיטה אם שחטן כראוי אם בעודו שוחט לא ראה אותם שחוטין. ואם לא בדק ונחתך הראש שחיטתו נבלה. אין השוחט צריך לבדוק אם הגרים או עקר הסמנים כי יש לסמוך על הרוב. מצוה לשחוט הורידין כדי שיצא הדם כולו בגדיים וטלאים ועופות מפני שדרך לצלותם שלמים. אימתי ישחוט ובאי זה מקום ישחוט. אם שחט בלילה בלא נר והסומא ששחט שחיטתו פסולה. השוחט בשבת בשוגג לא יאכל עד מוצאי שבת ובמזיד לא יאכל השוחט מאותה שחיטה לעולם והאחרים מותרין לאכול במוצאי שבת. השוחט לחולה בשבת מותר הבריא לאכול מאותו בשר חי. לא ישחוט תוך נהרות או ימים ולא יקבל הדם בכלי אבל שוחט הוא בתוך כלי מלא מים עכורין שאין הצורה נראית בהם. השוחט בספינה ישחוט על דופן הספינה. ולא ישחוט בגומא אפי' יש בה עפר שכן דרך האפיקורסין. ואם עשה חריץ קטן חוץ לגומא שוחט שם ויורד לגומא. בד"א בביתו אבל בשוק לא יעשה כן ואם עבר ועשה שחיטתו כשרה. ובכל מקום אין מוציאין את האדם מחזקתו עד שיבדק וימצא הדבר. מה לתבן את הבר. ויתנכר במעללו. אם זך ואם ישר פעלו. או אם לבו יקבץ און לו. אבל המדה החשובה. ונפש נדיבה. וסבת אהבה. רבה רבה. לאמר ברוך הבא. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
